הנערה שהשארת מאחור מאת ג'וג'ו מויס

סיקור אורח של אביגייל פולק

שתי נשים שכמעט מאה שנים מפרידות בינהן ותמונה אחת שקושרת בין שניהן.

הנערה שהשארתָ מאחור חובק את סיפורן של שתי נשים בלתי- נשכחות שעשורים רבים מפרידים ביניהן. בשנת 1916 יוצא הצייר אדוארד לֶפֶבְר אל החזית ומשאיר מאחור את אשתו סופי בכפר קטן בצרפת. כמעט מאה שנים אחר כך, דייוויד הלסטון משאיר מאחור את אשתו ליב כשהוא מת מוות פתאומי וחסר פשר זמן קצר לאחר נישואיהם. בין המאות ובין הנשים קושרת תמונה אחת – “הנערה שהשארתָ מאחור” – תמונה של סופי שצייר לפבר לפני צאתו למלחמה, ושאותה העניק דייוויד לליב בירח הדבש שלהם. אולם גורלה של התמונה ושאלת הבעלות עליה חושפים קשרים עמוקים בהרבה בין שתי הנשים ואת מאבקיהן למען הדברים שבהם הן מאמינות בכל לבן.

ספר מופלא שללא ספק אישית, לא אשאיר מאחור.

תמונה אחת שצויירה בידי בעל אוהב עוברת ידיים רבות ותלאות רבות והוענקה כעבור עשרות שנים מבעל אוהב אחר לרעייתו.
יש בספר סוגיות רבות מלבד אהבה ענקית והחזרת רכוש מימי מלחמות העולם  ואחת הסוגיות העיקריות לטעמי היא השיפוט האנושי.

סופי, הדמות שצויירה באהבה רבה ע”י בעלה נשפטת בידי אנשי העיירה על מעשה שעשתה. נחשבת כבוגדת מבלי שיישאלו או ידעו מדוע עשתה את אשר עשתה.

ליב, האישה אשר לה הוענק הציור באהבה מבעלה מחליטה להאבק על השארת הציור בידיה ונשפטת אף היא ע”י המון האדם על כך. היא לא נשאלה מדוע, מה המניע שלה אלא פשוט נשפטת על מעשיה.

כך אנו בני האדם גם במציאות היומיומית שלנו. שופטים אדם על פי מה שרואות עיניינו, על פי תחושות הבטן שלנו מבלי לתת לאדם את הזכות להתגונן ובעיקר מבלי לקבל החלטות של האחר יהיו אאשר יהיו.

לצד הנידוי והשיפוט החברתי מסופר על נשים חזקות שעברו תלאות רבות ובעיקר סופי, אי שם במלחמת העולם הראשונה.

גם סופי וגם ליב היו מלאות באהבה ולא פחות באמונה שגם באדם הרע והאכזר ביותר יש משהו טוב ואנושי, עוד הן האמינו בדרכן שלהן, נלחמו עליה ואת סוף דרכן תקראו בספר.

יש בספר גם סוג של מתח, המתנה לראות מה עלה בגורלה וכל פעם, אט אט נחשף עוד פרק מחייה עד הגילוי המפתיע.

הספר מלא באמנות,מקומות,תקופות של חיים מאושרים לצד אכזריות בלתי נתפסת.
קשה להניח את הספר מהיד וקשה עוד יותר לעזוב אותו מאחור.

לבלוג של אביגייל בסלונה פיסות מהחיים
לרכישת הספר הנערה שהשארת מאחור