עכשיו אפשר להתחיל מאת וורד שנבל

סיקורה של תמר ויינברג

עמליה, שכולם קוראים לה מילי, יוצאת מהרבנות לאחר טקס הגירושים שלה מרני, ומגלה שהיא בהריון. היא יודעת שההיריון הוא מרני שהיה בעלה בשבע השנים האחרונות. והיא יודעת שההיריון הקודם, זה שהיה בו תינוק פגום שהומת בבטן ונולד מת, הרס את הנישואים שלה. והיא יודעת שכולם חושבים שרני הוא בחור טוב וחבל להפסיד בעל כזה. והיא יודעת שהיא לא תוכל לשמוע שום עצה או דיעה עכשיו ולכן היא לא מגלה לאף אחד.

למילי יש גם אמא דומיננטית, וחברה טובה שהיא כמעט כמו אחות, ואח גדול, אומן, שחי בניו יורק וגם בית של סבתא שלה שנפטרה, ואליו היא עוברת אחרי הגירושים. לבית של סבתא זורי יש חצר משותפת עם השכנות: זוג לסביות שהולכות לאמץ ילד. וכל אלו נשזרים יחד לסיפור ההיריון שלה, שבמהלכו, כל אחת מהדמויות בסיפור, עוברת תהליך.

אמנם מילי היא גיבורת הרומן הזה, אבל הכתיבה נעה בין הסיפור שלה, לסיפורים של הדמויות האחרות, ודרך העיניים שלהן. אין חלוקה לפרקים בספר אלא זרימה עדינה של הסיפור מזוויות שונות.

זהו סיפור מאוד ישראלי, על ההוויה פה, במרחב שלנו. למעט הירושות הנדל”ניות שמחולקות “חופשי” לגיבורי הסיפור, והיכולת שלהם להתפרנס ולא ברור ממה, זהו סיפור מאוד ריאליסטי. הסיפור כתוב טוב בצורה בהירה וקולחת, עם המון דמויות נשיות מרתקות, וגם גברים שמתחברים לצד הרגשי שלהם. אולי בגלל זה, ואולי בגלל דברים אחרים, אני אהבתי. מומלץ!

אחרי שקראתי את הספר, נפגשתי עם הסופרת במסגרת המפגשים של מועדון הקוראות, פה בסלונה, במפגש אינטימי בבית של נאווה.

את הפוסט האחרון בבלוג של מילי כבר קראתי, וחשבתי שהבנתי את הקטצ’. ובכל זאת הלכתי סקרנית לשמוע את ורד. פגשתי בחורה עדינה ונחושה שסיפרה סיפורי אכזבה מעולם הכתיבה, שיש בו פוטנציאל והבטחות וגם מפחי נפש, והיא חוותה את כל הספקטרום.

למרות שהסיפור של ורד הוא ממש לא הסיפור של מילי, הרגשתי, לאחר המפגש עמה, שאני מעריכה יותר את הכתיבה. ומשוכנעת יותר כשכיש אמת, והאמת טובה, היא תצא לאור. בלוח זמנים כזה או אחר, במאמץ גדול או גדול יותר, ורק משום שזו אמת ויש לה מקום להיאמר.

תודה לורד על ההשראה, ובהצלחה בפרוייקט הבא.

תמר היא בלוגרית בסלונה. עקבו אחרי הבלוג שלה כאן --> מה בראש שלי
לרכישת הספר --> עכשיו אפשר להתחיל