גדר חיה מאת דורית רביניאן

סיקורה של שלומית אייזנמן

סיפור אהבה שובה לב, שפה עשירה וציורית וגם כרוניקה של פרידה ידועה מראש.

ליאת, יהודיה ישראלית וחילמי פלשתינאי מרמאללה נפגשים על פלנטה אחרת שקוראים לה ניו יורק, הרחק מהמרחב הנפיץ של המזרח התיכון והם מתאהבים אבל גם יודעים שלקשר הזה יש תאריך תפוגה, כמו הקורנפלקס שליאת קונה בסופר.

והם מבלים יחד חורף ניו יורקי קשה במיוחד. ושם רחוק, מעבר לאוקיינוס, על רקע החורף המקפיא, רב המשותף על המפריד – הגעגועים לשמש ולמולדת, ההרגל לחסוך במים והנאמנות החזקה למשפחה.

אבל גם העיר הקוסמופוליטית לא מוחקת את העבר הטעון – פחדיה של ליאת הילדה מערבים וזיכרונות הכפר אותו נטשה משפחתו של חילמי ב 1948. ויש את עברה של ליאת כחיילת ואת חילמי שבאותה תקופה ישב בכלא על עבירה פעוטה וספג התעללות של חיילים.
לכאורה סיפור אהבה שיש עוד אלפים כמוהו אבל ליאת היא לא רק ליאת, היא הישראלית הכובשת שבוויכוח מול אחיו וחבריו הערבים של חילמי, בבר בניו יורק, מקצינה ימינה את השקפותיה וחילמי הוא לא רק גבר, הוא גם הערבי שליאת מבקשת ממנו ״להעלם לי מהחיים לעשר דקות״ בכל פעם שהיא משוחחת עם הוריה, אשר אינם יודעים על הקשר והוא גם הקורבן ש ״דופק הכל במסכנות הכל כך פלסטינית שלו. בגאווה הגברית הדפוקה ובעלבון השותת שתקוע להם לעד בגרון. באורך הרוח האדיש, המתריס הזה, הפסיבי-אגרסיבי המעצבן שלהם. תמיד בטוחים כל כך בצדקתם, בסבלם. מאשימים את כולם חוץ מאת עצמם״. (עמ׳ 254).

ויש את ההם מעבר לקו הירוק הדמיוני שנדמים כל כך רחוקים אבל בעצם הם פה, ליד, כמו שמגלה ליאת כשהיא מתבוננת עם חילמי בסרט הוידיאו ששלח אחיו מרמאללה וברקע רואים את גוש דן ״עין המצלמה ברמאללה מגיעה היישר אל בנייני הזכוכית וגורדי השחקים של תל אביב… כמה משונה ההיפוך הזה – לראות אותנו מבחוץ… לראות מכאן, מניו יורק, את מה שנשקף לעיניהם מרמאללה, מעבר לגבעות החושך, לעמוד במקומם על המרפסת, כמו על איזה הר נבו, ולראות יום יום את ישראל, את פרוורי תל אביב… כמה מפחיד להיווכח כמה הם רואים משם״. (עמ׳ 191)

וכמו בכל סיפור אהבה כל כך רציתי בשבילם סוף אחר וכל כך ברור שלא. ושאלתי את עצמי איך נסחפים לסיפור אהבה שהוחלט מראש על סופו.

וכשסיימתי לא יכולתי שלא לתהות, האם הייתי מצליחה להתאהב באמת בפלשתינאי או ששנים של סכסוך שנולדתי אליו כבר כל כך צרובים בדנ”א ויש כל כך הרבה גדרות, מחסומים והתניות כמו בקטע הנהדר בו ליאת הישנה, נטולת המגננות, מתעוררת מבוהלת מקולו של חילמי המדבר ערבית מתוך חלום: ״…הקול הקרוב והאינטימי שלו, האהוב והמוכר שלו, נהפך בחושך לזר ומאיים, מקפיא דם״. (עמ׳ 221)

ספר נהדר על בני אדם, אהבה, גבולות וחומות בצל סכסוך מתמשך.

שלומית היא בלוגרית בסלונה, עיקבו אחרי הבלוג שלה ---> בין השורות
לרכישת הספר --> גדר חיה