Seven Years by Dannika Dark

סיקור אורח של חגית ברקוביץ

"שבע שנים" מאת דניקה דרק.

יש ספרים שקוראים בהנאה. יש ספרים שלוקחים אותך לעולם אחר. ואז יש ספרים, שההנאה מהם כל כך גדולה, שהם לוקחים אותך לעולם אחר, ואז גונבים לך את הלב. כמה שאני אוהבת ספרים כאלה.
הספר מוגדר כספר לבני/ות 17+, לפחות באתר גודריד. ושם גם זכיתי בו. לא שמעתי בעבר על הסופרת, ולמען האמת, גם לא ממש חיפשתי לראות איזה ספרים היא כתבה. אבל אחרי שקראתי את הספר, ביררתי קצת, והיא כתבה רק שבעה ספרים, שמהווים סידרת ספרים, וזה הספר הראשון. עכשיו, הגיע הזמן לגלות, על מה הספר מדבר.
הביקורת שאתן קוראות עכשיו, אם אני לא טועה, היא הגירסה השביעית או השמינית לספר. למה? כי אני רוצה לגלות לכן כל כך הרבה על הספר, ומצד שני, גם לא להרוס לכן אותו. כל פעם, אני מגלה נקודה אחרת שאני מגלה לכן לאן הספר מתקדם. וזה קשה לי. אז החלטתי, לקצר. לקצר מאוד, כי יש כל כך בספר הזה, על 329 עמודיו.

נתחיל. הספר מספר על אלקסיה (לקסי), ועל אוסטין. אחיה של לקסי נהרג במה שנראה כתאונת דרכים. אוסטין הוא חברו הטוב של וואס, אחיה של לקסי, בו היא מאוהבת עוד משהיתה בת חמש.
אוסטין עוזב את העיירה לאחר מותו של וואס, בעוד שלקסי מתחילה לעבוד בחנות הממתקים המקומית "ממתק מתוק", יחד עם אפריל החכמה אך הביישנית סביב גברים.
ביום האזכרה השביעי למותו של וואס, אוסטין חוזר לעיירה, ומכאן, חייה של לקסי משתנים. היא מגלה שהיא מאומצת, ושהיא למעשה, משנת צורה, והחיה שלה היא זאבה. אם לעשות את הדברים גרועים יותר, הזאבה שלה עומדת בפני תקופת ייחום.
ואם נעשה את החיים יותר קשים, אימה המאמצת, לין, נחטפת יחד עם אחותה הקטנה, מייזי. לקסי פונה לאוסטין, שמלווה אותה אל ביתה של אימה, ומבקשת את עזרתו למצוא את אימה.
לאחר שלקסי מנסה גם למכור את מכוניתה, היא מגלה את בן דודה, לורנזו, אינדיאני במוצאו, ומשנה צורה גם כן, העומד בראש אחת הלהקות באיזור. למרות שבין לקסי ללורנזו אין כל קשר דם, הוא מנסה לשכנע אותה לחזור ללהקתו. אך לקסי דוחה פעם אחר פעם את הצעתו. היא מעדיפה את להקתו של אוסטין, הכוללת כרגע את אחיו הביולוגיים. מצד אחד, היא מאוד מכבדת אותם, אך מצד שני היא מפחדת מהם (וגם לומדת את מהות השמות שלהם).
בימים העוקבים לחטיפתן של אימה ואחותה, לקסי לומדת הרבה מאוד על עצמה, ועל אוסטין. הם אומנם שניהם התבגרו מאוד בשבע השנים שעברו להם, אך המשיכה בניהם ממשיכה לגדול ולצמוח.
אחת הסצנות שיותר אהבתי בספר, מתארת סוף סוף, מה קורה כשלקסי ואוסטין מרשים לעצמם להוריד את כל ההגנות, ולהודות במשיכתם ואהבתם אחת אל השני. במיוחד כשדנבר, אחיו של אוסטין, מפתיע אותם לרגע.

The door slammed and I shifted back, staring up at Austin from all four. “Great. Now he thinks you’re into my wolf.”

אבל זה לא נגמר בזה. למרות הכל, אוסטין ולקסי הם לא סתם חברים ותיקים, ולא סתם מאהבים חדשים, ולא סתם משני צורה לזאבים. משהו בהם כל כך קסום. החיבור בניהם הוא משהו שנבנה במהלך כל חייהם.
ואני לא חושבת שיש משהו שיותר מתאר את שניהם, יותר מאשר את המכתב שאוסטין כותב ללקסי, במקור ליום הולדתה. אני מקווה שתקראו את כל הספר, ושתקראו את המכתב, תוכלו להבין סוף סוף את כל מה שהיה וכל מה שקורה וכל מה שיהיה בניהם.

ורק בשביל הטיזר:

Wes brought you into my life, and I strongly believe that was his purpose.
I’ve watched you grow into a devoted woman who puts her family first. Be my best friend, Lexi
.



הספר באמזון --->