פנינה ומשי מאת אילת סווטיצקי

 סיקור אורח של ריצ'ל קורנפלד

הספר הזה הוא הספר האחרון בטרילוגיית תחרה וצבע והוא סיום מעולה לטרילוגיה מעולה.

הספר נפתח בנקודה שבו השני מסתיים:
טליה הסירה את טבעת האירוסין שלה אחרי ריב עם בן והוא מצדו יצא כועס מהבית ומסנן את שיחותיה.
היא לא מסוגלת להישאר בביתו בצפון לבד מחליטה לעלות על רכבת ולנסוע לדני וג'ון.
בן שנרגע טיפה מאז הריב מגיע אליה להשלים ולאסוף אותה ומבהיר לה שמעכשיו היא תצטרך להילחם על מה שהיא רוצה למענם ולמען התינוקת שלהם, וזה כולל לדבר עם דוריס ולקבל את הטבעת אירוסין בחזרה.
טליה מנסה להתבגר, מדברת עם דוריס, חושפת מעט ממה שהיא מרגישה והחיים חוזרים למסלולם.
טליה ובן מתחתנים ונוסעים לירח דבש בישראל, אך שם השדים של טליה מרימים את ראשם בצורת האנשים שפגעו בה בעבר.
השדים שהתעוררו מהעבר, הפחדים מההיריון, מלהשמין ובעיקר מלהרוס את החיים של התינוקת מובילים את טליה לכמה החלטות שגויות.
עכשיו טליה צריכה להחליט אם להרים ידיים כמו בעבר או להתחיל להילחם על החיים שלה למענה, למען האיש שהיא אוהבת ולמען הבת שלהם שהיא נשאת ברחמה.

"זה מצפן." הוא בוחן את המתנה שקניתי. אני מביטה אליו.
"כן. כדי שתמיד תמצא את הדרך. אליי."


פנינה ומשי מסיים את הטרילוגיה, הוא ספר מדהים שמשקף את ההתפתחות וההתבגרות של טליה לאורך שלושת הספרים.
מצאתי בו דברים שיכולתי להתחבר אליהם וגם דברים שפחות אבל מה שבטוח זה שברגע שמתחילים לקרוא אי אפשר להוריד אותו מהידיים.