מילים - סיפור קצר מאת גל ברקן

תמר הזיעה. אחרי חצות, והעיר עדיין היתה חמה ולחה כמו אישה מיוחמת. גם הריח היה דומה. ממשכורת של עובדת חנות ספרים היה קשה לשלם חשבון חשמל שכלל הפעלת מזגן במשך כל הלילה, ותמר הבטיחה לעצמה לכבות אותו בכל יום בחצות. עכשיו, היא לא היתה בטוחה בכלל שקיבלה החלטה נבונה, כי הלילה לא הביא איתו שום קרירות מבורכת, ולא היה לה שמץ של סיכוי להירדם בחום הזה.
לפחות מחשב אני יכולה להפעיל, היא חשבה לעצמה במרירות כשהתיישבה מול המסך, המאוורר מכוון אליה במלוא עוצמתו. היא העלתה פייסבוק ועברה על הפיד, אבל תמונות השקיעה הרומנטית והחתלתולים רק עיצבנו אותה. אין שום דבר רומנטי בחום הזה ובלחות. כלום. היא קראה כמה בלוגים שהיו חביבים עליה, והיו שם גם כמה פוסטים מצחיקים, וגם כמה טיפים טובים לקיץ. בעצת אחד מהם היא הלכה והביאה כוס מלאה במים קרים וקוביות קרח ולגמה בהנאה. זה עזר. לשניה.
הבהוב בזווית העין החזיר אותה למסך הפייסבוק. מישהו פנה אליה בצ'אט. היא התפלאה לראות שם את דורון. דורון היה חבר פייסבוק של חברת פייסבוק, והיה לו פרופיל נחמד, ולכן הסכימה להוסיף אותו בזמנו. הוא כתב כמה דברים טובים, אפילו מעולים, והיא זיכתה אותו בלייק שניים, והוא אותה, אבל מעבר לזה לא היה ביניהם שום קשר.
"את אף פעם לא ישנה?"
תמר באמת היתה אדם של לילה. השאלה העלתה חיוך על שפתיה.
"לא. ואתה?"
"כמעט :). אז מה, מגשימה את עצמך בעבודה בחנות ספרים?"
"חחחחחח לא. חולמת לכתוב. בינתיים קוראת."
"למה חולמת? תכתבי."
"למי אני אכתוב?"
"תכתבי לי."
"לך? מה לכתוב לך?"
"חם לך?"
"מאדדדד!!!!"
"תלכי להתקלח ותכתבי לי על זה. תתארי הכל, איך את פושטת את הבגדים, את מגע המים על העור שלך, איך הסבון מחליק, הקצף, החיספוס של המגבת, המים שמתאדים מהעור. תכתבי הכל. אני מחכה."
תמר ישבה ובהתה במסך לרגע. זה לא היה לגמרי ברור לאן זה הולך, אבל היו לה חשדות. זאת לא היתה הפעם הראשונה שגבר ביקש ממנה משהו בצ'אט, אבל שום גבר עד עכשיו לא ביקש ממנה לכתוב. תחושה משונה של ריגוש התפשטה בשיפולי בטנה.
היא החליטה לא לענות לו. שיחכה, ושלא יהיה בטוח אם היא חוזרת או לא. היא לקחה מגבת חדשה ונכנסה להתקלח. במקום לעשות מקלחת זריזה ועניינית, כפי שהיתה רגילה, כל פרט קטן קיבל תשומת לב הפעם, והפך לחשוב. הכל קיבל אפקט חושני כל כך שלמרות שהתנגבה היטב, מקפידה לזכור את התחושה של המגבת על פטמותיה הזקורות מהקור, יכלה תמר לחוש רטיבות בין רגליה כשהתיישבה לכתוב לו.
רבע שעה אחר כך היא לחצה "שלח", והמתינה בלב הולם לתגובה. זו לא איחרה לבוא.
"לא רע." הוא כתב לה, "אבל את יכולה יותר טוב. התלבשת?"
"כן."
"מה לבשת?"
"טישרט ומכנסיים קצרים."
"גרועה. אין לך משהו יותר קליל? משהו שאפשר יהיה להכניס ידיים בקלות? רצוי ממשי, או סאטן."
הרטיבות בין הרגליים התחילה להציק לתמר. דגדוג עדין בישר על דם שנשלח לנפח את כל האזור, והפך אותה לנועזת יותר.
"יודע מה? הורדתי הכל. נשארתי רק בחוטיני."
"צבע?"
"שחור."
"ממממממ. טובה. גם אני יושב פה בתחתונים."
"צבע?"
הוא לא ענה. במקום תשובה הופיעה תמונה – זקפה מרשימה בתחתונים אדומים צמודים. תמר נאבקה בדחף למחוק את התמונה מיד. אודם הציף את לחייה, אבל הדגדוג העדין שחשה קודם הפך לפעימות סדירות בקצב ליבה. היא נעה באי נוחות בכיסא, מרגישה את הבד המחוספס על גבה החשוף. צמרמורת עברה בה והזקירה שוב את פטמותיה, וידה נשלחה מבלי משים ללטף אותן.
"אוהו! אחלה צבע."
"תשלחי לי גם."
תמר התבוננה באצבעותיה המשחקות בפטמה. היא הסתירה אותה חלקית בכף ידה וצילמה את השד. התגובה לא איחרה להגיע.
"אחחחחחח, את הורגת אותי! עוד!! לא רואים כלום!"
תמר צילמה תמונה קצת יותר נועזת, שבה אפשר לראות שהיא צובטת את הפטמה בעדינות, שלחה והוסיפה: "עכשיו תורך."
הרוח מהמאוורר הפכה פתאום לקרירה ומלטפת על עורה הלח. תמר העבירה יד על גופה, שהיה שזוף עוד משבוע שעבר, בו בילתה עם חברות בים, והיה חלק ומוצק. היד נעצרה במפגש של ירכיה והחלה ללטף, מעל התחתונים. תמר הביטה בה. זה היה כאילו לא היא מפעילה את היד. כאילו דורון, איכשהו, מחלק לה הוראות. זה מצא חן בעיניה.
המסך הואר: "תראי מה אני עושה בזמן שאני מדבר איתך. תראי מה התמונות שלך עושות לי." ותמונה של ידו ארוכת האצבעות של דורון אוחזת את אברו, שמחוץ לתחתונים היה אף מרשים יותר. "יש לך מצלמה?"
"כן."
"תפתחי אותה, תכווני אותה למטה ותגמרי בשבילי. אני רוצה לראות אותך גומרת."
תמר מעולם לא עשתה דבר כזה. שום דבר מזה. הבקשה הדהימה אותה, ויותר מזה, העובדה שהיתה מוכנה לשקול אותה בכלל, ולא ניתקה את השיחה מיד. היא הרגישה כאילו היא מישהי אחרת, מישהי שמנוסה בדבר הזה, שכל לילה מדברת עם גבר אחר וגורמת לו זקפה ענקית ואז גומרת בשבילו. המישהי האחרת הזו מצאה חן בעיניה, לפחות הלילה. היא פתחה את המצלמה ובדקה איך היא נראית לפני שחיברה אתדורון, שאין שום קפלים מיותרים בבטן, שהיא בתנוחה שמחמיאה לה. היא הניחה ירך אחת על משענת הכיסא והרימה רגל אחת על השולחן. היא צפתה בעצמה מלטפת את ירכיה למטה, למטה, עד שהגיעה לשפתיים. היא ליטפה את עצמה בעדינות, ואז העבירה אצבע אחת בין השפתיים, והרגישה את הרטיבות שחשה בה קודם. נדמה היה לה שהדגדגן שלה מנסה להתמתח למלוא אורכו הזעיר כדי להגיע אל האצבע המלטפת.
המסך התמלא בתמונתו של דורון. היא ראתה קודם את פניו המחייכות. בעיניו היה מבט מרוכז, והיא הסמיקה כשהבינה מה הוא רואה. הוא הוריד את המצלמה אל חזהו. היה לו מעט שיער כהה על החזה, לא יותר מדי ולא מעט מדי, בדיוק כמו שאהבה. הפטמות הקטנות והכהות שלו היו זקורות כמו שלה. עבר בה חשק עז ללקק אותן, אבל המצלמה ירדה עוד למטה ונעצרה על ידו, ששפשפה במתינות את הזין שלו, שנראה לה עוד יותר מתוח כעת, כהה יותר, מלא בדם ומוכן להתפוצץ. זה היה כמו לראות תאונת רכבת – נורא, מסוכן ויפהפה. תמר לא היתה מסוגלת להתיק את עיניה מהמסך, ואצבעה מצאה את הדגדגן שלה. היא הניחה לו לרגע והכניסה שתי אצבעות אל פיה. היא אהבה את הטעם של עצמה, במיוחד אחרי מקלחת. היא הרטיבה את האצבעות, ביד השניה פישקה את השפתיים והחלה להעביר את האצבעות הרטובות והחלקלקות בעיגולים על הדגדגן. ראשה נטה לרגע אחורה, אל משענת הכיסא, ועיניה נעצמו מעונג, אבל כך לא יכלה לראות את דורון, והיא פקחה שוב את עיניה והביטה במסך. היו עליו מילים:
"את כל כך יפה! מדהימה! הכוס שלך הוא יצירת אומנות, ואני מת ללקק אותך, ואז להכניס לך את הזין שלי, עמוק אל תוכך. תראי לי כמה את עמוקה."
תמר התנשמה בכבדות. היא הסירה יד אחת, ובעוד היא ממשיכה להצליף קלות בדגדגן באצבעות היד השניה, הקלידה: "תיכף תראה כמה אני עמוקה. עמוקה מספיק בשביל שתוכל להכניס לי את כל הזין הענק שלך, מיד אחרי שאני אסיים ללקק ולמצוץ אותו."
כשסיימה להקליד, פישקה את רגליה עוד יותר, חשפה את השפתיים הפנימיות והחדירה את שתי האצבעות הרטובות עמוק לתוך הנרתיק שלה. היא הניעה את האצבעות פנימה והחוצה, מחככת את הנקודה הפועמת בתוכה וחושבת כמה היתה רוצה שיהיה זה דורון. היא לא יכלה להחזיק מעמד יותר.
"אני תיכף גומרת."
"אני רואה. גם אני. תגמרי בשבילי. חזק."
תמר הוציאה את האצבעות. עכשיו היא השתמשה בארבע אצבעות כדי להרטיט את הדגדגן שלה, שעכשיו היא כפול בגודלו, קשה וחם. היא שיפשפה אותו באצבעותיה מהר ומהר יותר, מרגישה איך השיא הולך ונבנה בתוכה. שרירי ירכיה רעדו. היא שלחה את ידה השניה וצבטה פטמה אחת, חזק, והתוספת הקטנה הזו הספיקה. כל גופה רעד בחוסר שליטה, גבה התקשת ויללות נפלטו מפיה, אבל היא החזיקה את עיניה פקוחות כדי לראות את דורון משפשף גם הוא מהר יותר, גם גופו התעוות, ונוזל זרע חם פרץ מתוכו וכיסה את בטנו בטיפות לבנות.
הם החזירו לעצמם את הנשימה, כיבו את המצלמות, ותמר כתבה: "לילה טוב. מחר תכתוב לי שוב מילים?"
והוא ענה לה: "לילה טוב, אהובה. המילים שלי יחכו לך מחר."
איכשהו, תמר כבר לא חשבה שיהיה לה קשה להירדם באותו לילה.