ראיון עם יערה עמנואל הסופרת של הספר "צוף"


1. ספרי לי קצת על עצמך.

את באמת רוצה את הפרטים? אבל זה כל כך משעמם. מה, לכתוב רשימה? נולדתי, איבדתי את בתולי, ילדתי ילדים. תאמיני לי שלא כדאי. לא רק שזה משעמם, זה גם מפיג את המסתורין. בעיני, מידה של זרות, של מסתורין, היא חלק מהותי מספר טוב, כמו מסקס טוב.
אני לא חובבת ספורט, אבל הנה סיפור ששמעתי פעם: היה פעם שחקן כדורגל אנגלי, ג'ורג' בסט, כוכב-על, כמו רונלדו היום. ג'ורג' בסט לא היה חתיך כמו רונלדו, אבל שאלו אותו פעם, מה הוא היה מעדיף, לשכב עם מיס יוניברס או להבקיע שער בגמר הגביע האנגלי. הוא ענה ככה: "תראה, עשיתי את שני הדברים. תאמין לי, אחרי שעשיתי את מה שעשיתי עם מיס יוניברס, לא עמדו 100 אלף איש והריעו לי".
לא ששכבתי עם מיס יוניברס או מר עולם, אבל מה שאני רוצה לומר פה הוא שכמעט תמיד החיים הפומביים מרגשים יותר מהחיים הפרטיים. גם אם יש בהם איזו עסיסיות, החיים הפרטיים שלי פחות מעניינים מהכתיבה שלי. חוץ מזה, מה שמעניין אותי באמת בכתיבה הוא המפגש עם הקהל, עם הקוראים והקוראות. "צוף" הוא החיים הכי אינטימיים שלי, יותר מכל "קורות החיים" שאני יכולה לכתוב לך פה, ולהוציא את הספר זה כמו לצאת לדייט. המפגש עם הקוראות שלו הוא, בעיני, סקס מסוג מסוים, מפגש של יצרים. לכן, כמו בסקס טוב, אני מעדיפה לשמור על מידה של מסתורין. בספר השני או השלישי או הרביעי, את הריגוש של המסתורין אולי יחליף משהו אחר במערכת היחסים בינינו, היכרות עמוקה יותר, נניח. אבל בינתיים, תנו לי להישאר מעט באפלולית. הצללים רק יוסיפו להנאה. חוץ מזה, אני מעדיפה לא להתפשט באור מלא. אני הרי מתפשטת בספר. 

2. למה החלטת לכתוב בשם עט ולא בשמך האמיתי?

מי אמר לך שזה לא שמי האמיתי?  זה שאין לי פייסבוק או שאני לא מופיעה בגוגול לא אומר שאני לא קיימת. ואם זה לא שמי האמיתי, ואני משאירה את השאלה הזאת פתוחה, כנראה יש לי מה להסתיר. וחוץ מזה, התשובה לשאלה הראשונה עונה גם על השאלה הזאת, לא?

3. ספרי לי על הספרים האחרים שכתבת?

כתבתי עוד שני ספרים. יש לי כבר חוזה להוצאה לאור של אחד מהם. זה סיפור אמיתי ודי עצוב על מוות של אדם קרוב לי. עיבדתי את הסיפור האישי הזה למין ספר מתח על גבר שנודע לו שהוא עומד למות ממחלה קשה והוא מחליט לחפש את אהובת נעוריו ולפגוש אותה בפעם האחרונה. המסע שהוא יוצא אליו בחיפושים אחריה הוא גם סיכום של החיים שלו וגם חיפוש אחר פתרון לשאלה מהי האהבה באמת: אותו להט נעורים שידענו פעם או מערכת היחסים הקשה והלא נוחה והמעיקה לא אחת שכרוכה בהקמת משפחה ובשמירה עליה לאורך שנים?
הספר השלישי דומה יותר ל"צוף". אחרי המסע הרגשי המתיש שכתבתי בספר השני, הייתי חייבת להתרענן קצת...

4. מה היווה לך השראה לעלילה של צוף?

אני יכולה לציין שני מקורות השראה עיקריים, הראשון שיחות שניהלתי עם חברותי הטובות, כולנו בסביבות גיל 40, על נשיות, יחסים, מיניות, החמצות, טעויות והצלחות מדומיינות ואמיתיות. הרבה אלכוהול תידלק את השיחות האלה ועורר בחלק מהן מידה מוגזמת של כנות ושל פתיחות. שום דבר מהן לא נכנס אחד לאחד לספר, אבל הן בהחלט שימשו מקור השראה.
מקור השראה שני הוא מוזיקה. היא אומרת כל מה שאפשר על גברים ונשים בדרך שעוקפת את הראש ומגיעה ישר ללב, לבטן ולמטה מזה.
אז הנה ארבעה שירים שאני אוהבת במיוחד.






השיר אהובתי אמת צרופה

5. למה ספר רומנטי-אירוטי?

מה מניע אותנו אם לא רומנטיקה, אירוטיקה? אני חושבת שאנחנו מבלות כל כך הרבה זמן במחשבה על סקס ואהבה, הרבה יותר מאשר בלעשות סקס ובלאהוב, אבל בספרים תמיד נוטים לעסוק בשאלות "חשובות" יותר כביכול. אני לא רוצה לפתוח עכשיו דיון בשאלה מה חשוב יותר, או מה חשוב באמת, רק לומר שספרים הם כלי מצוין לחקור את נפש האדם וחבל לא להשתמש בהם גם כדי לחקור את הנושא הזה. בספרים בנושאים אחרים מיניות היא תמיד מין תבלין, או קישוט; אני רוצה להפוך את הסדר, כך שהוא ישקף יותר את העולם האמיתי שלנו, לפחות שלנו הנשים. חוץ מזה, כתיבה, שוב, כמו סקס, היא תהליך שבו כדי להבין משהו, את צריכה להתנסות בו, וככל שאת מתנסה יותר, את מגלה שכדאי להתנסות בו עוד ועוד...


6. למה החלטת להוציא את הספר בפורמט דיגיטלי.

כמו כולם גם אני נרתעתי בהתחלה מהפורמט הדיגיטלי. גם אני חשבתי שלא אוכל לוותר על המגע של הנייר, על הריח שלו. אבל אז התחלתי, בעיקר מפני שספרים אירוטיים של נשים קיימים בעיקר באנגלית, לקנות ספרים דיגיטליים באמזון. בהתחלה קראתי אותם באייפאד. גיליתי כמה זה נוח ונעים וכמה כיף לקבל ספר בתוך דקה מרגע ההזמנה. אחרי זה קניתי קינדל ובכלל התאהבתי. זה מכשיר נפלא. יש לי מערכת יחסית אינטימית אתו, ממש כמו עם ספר ממשי, ואני קוראת בו יותר מכפי שקראתי קודם, כי זה נוח וכיף כל כך. מבחינתי, זה פשוט סיפור אהבה. לכן, היה לי ברור שארצה להוציא את צוף במהדורה דיגיטלית. משהו בפורמט הזה מתאים לספרים האלה, אני לא יודעת למה... אולי כי אפשר לקרוא אותם בכל מקום, בלי שאף אחד יציץ לנו בכריכה, ואולי פשוט מפני ש... לא יודעת.  בכל מקרה, אני שמחה מאוד שהספר יוצא בדיגיטל ומקווה שעוד הרבה קוראות יחשבו כמוני.