סכנה - סיפור קצר מאת גל ברקן


אפרת ישבה ובהתה בקוביות הקרח בתוך הנוזל הזהוב בכוס שלה. היא אפילו לא לגמה ממנו עדיין. אם היתה לקוחה של עצמה בוודאי הייתה אומרת שהיא בהלם. בין האיומים על חייה, לפניה למשטרה וההחלטה לנסות לתפוס את המאיים, לבין הפגישה איתו במשרדה והסכין שהצמיד לצווארה, והמשטרה שפרצה ברגע האחרון ועצרה אותו מלבצע את האיום, אפרת נשארה נטולת כוח אפילו להיכנס לרכבה ולנסוע הביתה. היא נכנסה לפאב הקטן שליד משרדה, התיישבה ליד הבר והזמינה וויסקי, אבל עכשיו לא הייתה מסוגלת אפילו ללגום ממנו.
פעמון הדלת הנפתחת הקפיץ אותה כאילו היה יריית אקדח, והיא הסתובבה לכיוון. לקח לה שניה או שתיים לזהות את הדמות הגברית שנכנסה מבעד לדלת, אבל אז נזכרה. קראו לו יואל. לפני שלוש שנים היה מטופל שלה. יואל היה נמוך יחסית ורחב כתפיים, איש כוחות הביטחון שבא אליה בגלל נדודי שינה, אבל מרגע שגילה את נפלאות החיסיון החל מספר לה את כל האמת על עבודתו הסודית, על המוות שראה, המוות שמנע והמוות שגרם. הוא היה צועק, פוסע אנה ואנה בחדר ואף בוכה, ובסוף היום היה חוזר לאשתו ושלושת ילדיו בכפר קטן ליד רחובות, ומספר על יומו במשרדי חברת הביטוח.
לאחר חצי שנה היה יואל מסוגל להתמודד בעצמו עם השדים שלו, והם נפרדו בחמימות. הוא אפילו קנה לה צמיד במתנה.
מבטו המיומן של יואל קלט אותה מיד: "ד"ר שפילמן?" הוא ניגש אליה, ומשהבחין בכוס עיקל גבה כהה אחת מעלה ושאל: "וויסקי באחת עשרה בבוקר? הידרדרנו לאלכוהוליזם בשנים האחרונות?"
אפרת חייכה אליו: "אפרת, בבקשה. אתה כבר לא מטופל שלי, ולא. לא הידרדרתי לאלכוהוליזם."
היא סיפרה לו את מאורעות אותו יום, והוא הקשיב בארשת פנים מרוכזת ורצינית. כשסיפרה על פריצת המשטרה הרגישה את אצבעותיו מטיילות על גבה, בין שכמותיה. לרגע התכוונה להפסיק אותו, אבל אז נזכרה שהוא לא מטופל, סתם חבר, והיד היתה מנחמת כל כך, מרגיעה. כשסיימה את הסיפור הוא חיבק אותה אליו, והיא נכנעה והניחה את ראשה על כתפו החסונה. ידו נכרכה סביב כתפה, ובפעם הראשונה מזה שעות אפרת לקחה נשימה עמוקה.
"ועכשיו תשתי. זה וויסקי משובח, חבל לבזבז אותו, ואין ספק שאת זקוקה לו."
אפרת צייתה בשתיקה ולגמה את המשקה. ראשה היה פתאום קל מאד, מחשבותיה רחוקות. "פוסט טראומה" היא חשבה לעצמה, אבל המחשבה היתה קלה כנוצה.
"את רוצה שאעיף מבט במשרד ובתיק של המופרע הזה?"
"למה?"
"את יודעת. יכול להיות לי מידע שלמשטרה בחיים לא יהיה."
אפרת הנהנה. היא לא ידעה איזה מידע יוכל עוד לעזור לה אחרי שהתוקף היה במעצר, אבל היא ידעה שהיא לא רוצה להיפרד מכתפו של יואל עדיין, ובעצם, גם מכל מה שמחובר אליה.
בלובי של הבניין הקישו עקביה של אפרת על רצפת השיש, והיא מתחה ללא צורך את החלק העליון של החליפה המחוייטת שלבשה תמיד לעבודה.
במעלית השעינה אפרת את גבה אל המראה הקרירה ונאנחה. תוך חצי שניה יואל היה לידה, מחבק אותה אל גופו השרירי. הוא הריח מאפטר שייב ספורטיבי, ואפרת נענתה לחיבוק, ותמיהה קלה עברה בה כשהבחינה בבירור בזקפה קשה נצמדת אליה, אבל אז היא חשבה על כך שוב, והבינה שגם היא רטובה. היא הרימה את פניה אל יואל, והוא הצמיד את שפתיו לשפתיה. לשונו חדרה אל פיה מהר וחזק, ואפרת פתחה את שפתיה לקבל אותה, והשיבה בריקוד לשון משלה. הם התנתקו בחופזה כשהמעלית עצרה בקומה השבע עשרה ומישהו מהדיירים האחרים נכנס בברכת בוקר טוב. הם יצאו, מחייכים בסתר, עברו את המסדרון ונכנסו אל משרדה.
ברגע שהדלת היתה נעולה בבטחה מאחוריהם הצמיד אותה יואל אליו. אצבעותיו השתלבו בכוח בשערה והוא נישק אותה שוב. אפרת ידעה על האימונים שעבר, הכושר הגופני, אבל היא לא תיארה לעצמה כמה הוא חזק. אחרי מה שעברה, הכוח הזה היה צריך להפחיד אותה, אבל היא הרגישה לגמרי מוגנת, כאילו שום דבר רע לא יכול לקרות לה במחיצת הגבר הזה. היא הכניסה את שתי ידיה מתחת לחולצה הספורטיבית שלבש והרגישה את עורו הקטיפתי, אבל גם את השרירים שהשתרגו בגבו. היא שרטה אותו קלות, והוא ניתק ממנה בחיוך והסיר ממנה את הג'קט והחולצה. הוא לקח חצי צעד אחורנית, הסתכל בה במבט מחוייך ושרק בשקט. מתחת לחולצה המחוייטת היא לבשה חזיה אדומה שקפקפה, שבקושי כיסתה את שדיה העגולים והמתפרצים. אפרת אהבה את המבט. מול עיניו היא הסירה את החזיה, ואז את החצאית, ונשארה לעמוד בחוטיני אדום ונעלי עקב.
חיוכו של יואל התרחב, הוא פסע לעברה והצמיד אותה אל גופו והם שוב התנשקו, אך אז הרגישה אפרת שהוא דוחף אותה מטה. היא כרעה על ברכיה ופתחה את חגורת מכנסיו ואת הרוכסן. הוא לא לבש תחתונים, והזין שלו, שלא היה ארוך במיוחד, אבל היה עבה מאד, היה מול עיניה. היא לא ביזבזה זמן, ולקחה אותו בפיה, ויואל אחז שוב בשיערה ונעץ את עצמו עמוק יותר ויותר לתוך פיה. הוא לא השמיע שום קול, אבל נשימתו הפכה כבדה, ואפרת נהנתה מהמחשבה שהיא גורמת לו הנאה, לגבר הזה, שמעולם לא הראה שום רגש אמיתי.
יואל אחז בכתפיה והרים אותה, ואז נישק אותה שוב והוביל אותה אל אותה הספה שעליה שכב בטיפולים שלו. הוא הושיב אותה על הספה וכרע בעצמו על ברכיו מולה. הוא הסיר את תחתוניה ופישק את ירכיה כמעט בכוח, ואז החדיר לתוכה שתי אצבעות. "הממממ, את רטובה..." הוא מילמל לעצמו , ואפרת חשה את לשונו חודרת ומוצאת את הדגדגן שלה, שהיה כבר תפוח כולו ומגורה. היא נאנקה כשיואל מצץ את הדגדגן ביחד עם שתי השפתיים, מזרים לאזור עוד דם ושולח זרמים חשמליים במעלה ירכיה, ואז הוא חזר ללקק במהירות את הדגדגן, אצבעותיו חודרות אליה שוב ושוב, בעוד שידו השניה נשלחה לצבוט את הפטמה הימנית שלה, ואז את השמאלית. הצביטה כאבה קצת, אבל תחושת העונג שהיא שלחה אל בין רגליה עלתה על הכאב, והיא זרקה את ראשה לאחור וצעקה. יואל לא הרפה ממנה. לשונו הפכה מהירה יותר ויותר, אצבעותיו החודרות חיככו מבפנים את נקודת הג'י שלה, והוא גילגל את הפטמה שלה בין אצבע לאמה. ירכיה של אפרת רעדו בלי שליטה, ידיה נאחזו בכריות הספה והיא צרחה כששטפה אותה אורגזמה אדירה, ראשה נזרק לאחור וכל גופה מתקשה בגל אחר גל של התכווצות. נדמה היה שהאורגזמה תימשך לנצח, אבל היא שככה לאיטה, ויואל עלה מבין רגליה. היא נישקה אותו בפראות, טועמת את מיציה שלה על שפתיו.
הוא קם והושיט לה את ידו, והיא הלכה אחריו אל שולחן העבודה שלה, שהיה, כרגיל, מסודר למשעי. יואל כופף אותה אל השולחן כשגבה אליו, והיא נאנחה כשחשה את המשטח הקר על עורה החשוף. היא שמעה את מכנסיו נושרים אל הרצפה, וברגע הבא יכלה לחוש את הזין שלו ננעץ לתוכה. היא היתה חמה, רטובה ומוכנה לקראתו אחרי שגמרה, והיא קיבלה אותו בפיתול קטן אחורה. יואל אחז במתניה וננעץ לתוכה עמוק יותר, עד הסוף, והנקודה הזו בתוכה החלה לפעום שוב. הוא היה קצר רוח עכשיו, מגורה מעבר לקצה גבול הסבלנות, והוא חדר אליה שוב ושוב, במהירות גוברת והולכת, שואף אוויר דרך שיניים חשוקות. אפרת לא חשבה שהיא יכולה לגמור שוב, אחרי האורגזמה האדירה של קודם, אבל התנוחה הזאת, שאיפשרה ליואל להגיע בדיוק למקום הנכון, בתוספת הקור של משטח השולחן, שהזקיר את פטמותיה, היוו אפקט מטורף של גירוי, והיא גנחה בקול רם יותר ויותר, והבינה שיואל מחכה לה. ידיה נשלחו לאחוז את קצה השולחן כשהוא המשיך להיחבט אל תוכה, המאמץ הפיזי קטן עליו, ואז, ברגע אחד, קצות העצבים המגורים שלה נדלקו, והיא ייללה בקול ודחקה את עצמה אחורה, רומזת לו לזיין אותה מהר וחזק יותר, והוא הבין, וכשהיא גמרה, ההתכווצויות בנרתיק שלה שלחו גם אותו אל עבר אורגזמה אדירה, והוא, איש האבן, פלט גניחה אחת והתמוטט על גבה.
אחר כך, כששכבו חבוקים על הספה, הוא צחק ואמר: "נראה לי שאני צריך לחזור לטיפול."
אפרת צחקה גם היא: "כן. אני כבר צופה שתהיה במצוקה בשבוע הבא באותה שעה."