הכר את הסופרת - גל ברקן

      כמה זמן את כותבת?

       אני כותבת מגיל 3. בגיל 5 התחלתי לכתוב שירים. יש לי ספר שירים שמתחיל בגיל הזה, ונמשך עד היום. בבית הספר היסודי הייתי כותבת את כל הנאומים בחרוזים לטקסים ולמנהלת, ואז גם התחלתי לכתוב סיפורים קצרים. לרוע מזלי, כתבתי אותם בעט על נייר, בלי עותקים, ויש סיפור אחד שכתבתי שהלך לאיבוד, ונשאר לי רק ההמשך שלו. עד שהספר "הסוד הקטן של יערה כוכבי" נולד אצלי בראש לא הבנתי איך אנשים מסוגלים לכתוב רומן של עשרות עמודים. התחלתי פעם אפילו, ולא המשכתי. היום אני מבינה, שלפחות בשבילי, זה עניין של חוסר ברירה. הספר כותב אותי, ולא אני אותו.
      
      ספרי לי קצת על הדמויות בספר.
      
       הדמויות בספר, אהובים שלי, כולם.
      יערה, שהיא אני ולא אני. בתחילת הספר היא מגדירה את עצמה דרך מערכת היחסים שלה עם בעלה. זאת הסיבה שבהתחלה אני משתמשת בשם המלא שלה. לאורך הספר היא מגלה שאין לה צורך להגדיר את עצמה באמצעות אף גבר. יערה נמצאת במקום מאד רגיש בחיים של כולנו, כנשים – גיל 40. זה גיל שבו רוב הנשים עוברות מהפך, מגדירות את עצמן מחדש, נוטשות את הרעיונות שחשבו עד אותו רגע שמהווים את היסוד לחיים שלהן. לחלקנו זה קורה מעצמו, ולחלקנו יש איזה אירוע מכונן שמתחיל את התהליך הזה. בשביל יערה, ההתאהבות בדן-דן היא רעידת האדמה שאחריה העולם שלה לא יחזור להיות כשהיה.

זה מביא אותנו לדן-דן, גבר צעיר בן 25, מבית לא פשוט, שחווה חוויות איומות בשירות הצבאי, ותקוע בעבודה במסלול ללא מוצא. ההתאהבות ביערה מעיפה אותו למעלה, מנערת את כל מה שחשב קודם על עצמו ועל העולם, אבל הוא גבר אמיתי, ומלא הומור. זה, בשילוב עם הפגיעות שלו, והאומץ שיש לו להראות אותה, הופך אותו לכל כך נהדר. יש בספר עוד דמויות, שלכל אחת מהן הסיפור שלה, שנחשף ככל שהעלילה מתפתחת – אדווה, אחותה הקטנה של יערה וההיפך הגמור שלה, תומר, בעלה של יערה, הגבר המושלם, אך יחד עם זאת, איפשהו, לא מספיק, ציפורה ואברם, ההורים של אדווה, שעלו לארץ ושוב ירדו, רננה, חברתה הטובה ביותר של אדווה, שחזרה בתשובה, ארי, החבר הגיי של יערה ואיש סודה, ועוד, ועוד.


האם אנחנו הולכים לקבל ספר נוסף בקרוב?
     
      עוד ספר? זה תלוי בספר, לא? כמו שאמרתי, הם כותבים אותי, לא אני אותם. אבל נראה לי שכן. כל מי שקרא את הספר הצטרף לקבוצת לחץ לכתוב את המשך הסיפור. כולם רוצים לדעת מה קורה עם יערה ודן-דן. והאמת? גם אני רוצה לדעת. אם זה יקרה בקרוב? אני ממש לא יודעת, אבל אני שומעת אותו כבר מתחיל לזמזם בתוכי.

      למה לדעתך אין הרבה ספרים מהז'אנר הרומנטי-אירוטי?
     
      קטונתי מלומר למה אין עוד ספרים כאלה, וב"כאלה" אני מתכוונת ספרים שגם מביאים איכות ספרותית, גם רגש, וגם לא נרתעים מסקס. יש כמובן את חברתי איילת סווטיצקי, מחברת "תחרה וצבע" ואולי יהיו עוד בעתיד. אני חושבת שרוב הכותבים חושבים שזה או-או. או איכות או סקס. אולי הם חושבים גם שסקס, לפחות בעברית, נשמע זול, או קשה ומאולץ. גם אני תהיתי לגבי הנקודות הללו, ואני שמחה שיערה הוכיחה לי שטעיתי. אפשר גם וגם. אני מקווה שעוד כותבים יחשבו כמוני ויוסיפו לז'אנר הזה, כדי שהוא יקבל את הכבוד המגיע לו בתור ספרות, ולא בתור תחליף כתוב לפורנו.
      
      תתארי לי את חוויית כתיבת הספר.
מתי עלה הרעיון? כמה זמן לקח לך לכתוב אותו?
תמיד כתבתי, אבל אף פעם לא הבנתי איך אנשים מסוגלים לכתוב ספר באורך מלא, ואז, יום אחד, עמדתי ודיברתי עם ידיד שלי, והתלוצצתי על רומן כזה, ופתאום זה נכנס בי כמו משאית במאה קמ״ש. הראש שלי לא הפסיק לעבוד שעות. שאלתי את עצמי שאלות: איך קוראים לה? איך קוראים לבעלה? כמה ילדים יש להם? מי החברה הכי טובה שלה? איפה הן הכירו? והתשובות פשוט באו מאליהן. התחלתי לכתוב בכל דקה פנויה וגם באלו שלא היו כל כך פנויות. הרגשתי כאילו אני עושה דאונלואוד מעולם אחר, שאליו נפתח לי צוהר. הייתי חצי בחיים שלי וחצי בחיים שלה. קרה שלא זכרתי אם אני אמרתי משהו או היא אמרה. ככה שנתיים וחצי. 
 רומן אירוטי. למה?
כמו שלא התכוונתי לכתוב ספר, גם לא התכוונתי לכתוב רומן אירוטי. 50 גוונים עוד לא יצא אז, או לפחות אף אחד בארץ לא שמע עליו. הספר פשוט נכתב כך. בכל סיפור אהבה טוב יש גם סקס משובח, רק שכאן, במקום שהמצלמה תכבה כשהגיבור מנשק את הגיבורה, היא ממשיכה לצלם את הכל.
איזה ז’אנר של ספרים את אוהבת לקרוא?
אני קוראת כפייתית. אם זה כתוב, אני אקרא את זה. אני קראתי את מילון אבן שושן ואת אנציקלופדיה אביב בילדות, אבל הז׳אנר האהוב עליי ביותר הוא דווקא פנטזיה. יש לי ספריה שלמה משלי של ״התינוקות שלי״, ואני שמחה שהילדות שלי כבר קוראות אנגלית ויכולות אף הן להנות מהם. עכשיו אני קוראת שוב את ״גר בארץ נוכריה״ של היינלין, שקראתי בתור ילדה בעברית, וחשתי צורך עז לקרוא שוב את המקור באנגלית.