סיקרט לנצח מאת ל. מארי אדלין

סיפורה של קאסי ממשיך בספר "סיקרט לנצח".
אל קאסי מצטרפת דמות חדשה בשם דופין לה קאסי משמשת כמנטורית באגודת סיקרט.
כמו שכבר כתבתי בפוסט לספר הראשון זהו ספר שקצת שונה בנוף הספרים הרומנטיים. אין כאן סיפור של גבר עשיר/חזק ואשה שנסחפת אחריו. הספר כולו על העצמה נשית וגילוי מחדש של האמונה בעצמן ובנשיותן.

"בלי ביקורת.  בלי גבולות.  בלי בושה"

קאסי מתמודדת עם החיים לאחר הגילוי שלגבר שהיא אוהבת הולך להיוולד ילד עם אישה אחרת.
היא פוגשת את דופין בזמן שבפעם הראשונה מאז שסיימה את ההכשרה בסיקרט היא נותנת את המספר שלה לבחור שמתחיל איתה (בחור שיעשה טוויסט בסיפור בהמשך).
דופין איבדה את החשק לחיים ולגברים אחרי שגילתה שהחבר שלה בוגד בה עם חברתה הטובה יותר וכדי להוסיף שמן למדורה הוא כתב ספר שהפך לרב מכר והיא מוזכרת בספר. באיזכורים לא נעימים.

"תודה לכן. אבל אני לא מתכוונת למלא את רשימת הפנטזיות הזאת. לא כי אני לא רוצה לעשות את זה. להפך. לא רק שאני רוצה לעשות את זה, אני צריכה לעשות את זה. אבל כל החיים שלי אני מכינה רשימות ומציבה גבולות, חיה בשטח תחום ומוגדר וכפוף לכל מיני כללים."

הספר מסופר מנקודת מבטן של קאסי ודופין ומצטלב ושוזר את ההתקדמות של שתיהן בכל פרק.

הסתובבתי והסתכלתי עליו. "זאת את... זאת תמיד הייתה את."

קאסי מנסה להתמודד ולהמשיך בחייה למרות המשיכה החזקה בינה לבין ויל.
 דופין מגויסת על ידי קאסי לסיקרט ומתחילה להוריד את השכבות והפחדים שהיא הלבישה על עצמה עם השנים.

זאת לא הייתה פנטזיה. זה היה אמיתי. הנה מה שקורה שמסכימים לאבד שליטה ומפנים מעט מקום, חשבתי. כל העולם נפתח פתאום.

מי אמרה גירל פאוור ולא קיבלה???

"המילה מזדיינת תמיד שימשה כלי נשק נגד נשים בכל העולם,  כדי שנרגיש שאין לנו שום ערך ושאין לנו שום כוח משותף. יכולות להיות לזה השלכות טראגיות במיוחד על נשים צעירות. יש נשים שפשוט מסתגרות בתוך עצמן; יש כאלה שמאבדות את הביטחון העצמי שלהן; יש כאלה שמאבדות את החשק להתעמק במיניות שלהן ויש כאלה שפשוט חיות כל החיים עם רגשי אשמה ובושה בגלל המיניות שלהן"

אני פשוט מעריצה את דמותה של מטילדה היא כמו אמא אדמה שמרחפת מעל כולם ואומרת את המשפטים הנכונים והמחזקים מתי שצריך. יש לך רגע קשה? אין מצב מטילדה לא תנער אותך ממנו.
כל אחת צריכה מטילדה משלה.
הספר לוקח אותך לטיול ברחובות ניו-אורלינס. התיאורים כל כך אמיתיים שיש רגעים שאת ממש מרגישה שאת נמצאת שם.

כמו שכתבתי בפוסט על הספר הראשון והביקורות החלוקת על הספר זה, אני כנראה מאלה שפשוט אהבו את הספר. נהניתי כל לקרוא אותו. הדבר שאהבתי בספר הוא גילם של הדמויות שרובן נמצאות בגילאי 30-40. כנראה שהיה בזה משהו שחיבר אותי יותר לספר.

זהו ספר ההמשך לסיקרט ויש לקרוא אותו לפני קריאת ספר זה .