אסון יפהפה מאת ג'ימי מקגווייר


בהוצאת כנרת זמורה ביתן. תרגום: מונה גודאר.

ותנו לי לספר לכן שהוא פשוט יפהפה ומקסים ומחמם את הלב.
באסון יפהפה יש הכל.
גיבור חתיך, קשוח (אוי, הם כאלה סקסיים שהם קשוחים) עם קעקועים, שמתאגרף בתחרויות איגרוף מחתרתיות.
גיבורה שמנסה לברוח מעבר לא פשוט ולהתחיל מחדש.
סיפור אהבה יוצא מפותל ומרגש במהלך לימודים בקולג’.
"אוקיי! למה את?" חיוך התפשט על פניו והוא רכן אלי כדי לנשק לשפתי.
"נדלקתי עלייך בלילה של הקרב הראשון."
"מה?" אמרתי בהבעה ספקנית.
"באמת. את, בקרדיגן, עם כל הדם הזה עלייך, נראית מגוחכת להפליא" הוא החניק צחוק.
"תודה."
החיוך שלו נמוג. "זה קרה שהרמת את המבט והסתכלת עלי. זה היה הרגע. היה לך מבט תמים, עם העיניים הגדולות האלה… בלי להעמיד פנים. לא הסתכלת עלי כאילו אני… אני לא יודע, כאילו אני בן אדם, נראה לי."

כמה שאבי מנסה להתחמק ממדוקס ככה המשיכה בינהם הופכת להיות חזקה ובלתי אפשרית.
מדוקס הוא כל מה שאבי מנסה להמנע ממנו בבחור.
עד שהתערבות אחת משנה הכל.
חבטתי על המזרן באגרופי. "אתה כבר לא יכול להגיד לי מה לעשות, טרביס! אני לא שייכת לך!"
בשבריר השנייה שנדרש לו להסתובב ולהסתכל אלי, הבעת פניו הפכה לכעס. הוא צעד אלי במהירות, הניח את ידיו על המיטה משני צדי גופי ורכן אל פני.
"אבל אני שייך לך!"

הסיפור יקח אתכם לחיי הקולג’ האמריקאיים הפרועים, לקרבות מחתריות, הימורים בלאס וגאס, הצד השברירי שאנשים חווים בחייהם ומעצב אותם. אהבה מקסימה בין שני אנשים שמנסים לבנות חומות ולהתבצר בתוכם כדי לא להיפגע ואט אט מבינים שהם בעצם מצאו את הנפש התאומה.

בהוצאת כנרת זמורה ביתן. תרגום: מונה גודאר.